מתי מותר להחזיק בסכין מחוץ לבית

סכין היא חפץ בעל שימושים רבים ולרוב שימושיה הן למטרות טובות. יחד עם זאת, הסכין היא כלי נשק יעיל וקטלני.

השימוש בסכין באירועים פליליים רבים, מסתיים פעמים רבות בפציעה חמורה ואף במוות.

זו הסיבה שחוק העונשין ככלל אינו מתיר החזקה של סכין מחוץ לבית, למעט בנסיבות מסוימות.

 

עבירת החזקת סכין

על פי סעיף 186 לחוק העונשין, אדם אשר מחזיק סכין מחוץ לתחום ביתו שלא למטרה כשרה, צפוי לעונש מאסר של עד 5 שנים. עם זאת, לא כל החזקת סכין מחוץ לשטח הבית הינה עבירה פלילית, מאחר שהשאלה העומדת לבירור היא האם נשיאת הסכין במרחב הציבורי הייתה למטרה כשרה.

 

מהי סכין לצורך עבירת החזקת סכין

אחד העקרונות המובילים במשפט פלילי הוא שאין מקום להעניש אדם אשר טרם הוזהר בדבר האיסור הפלילי הקיים בעניין מעשה שנעשה על ידו. על כן, לצד האיסור על החזקת סכין, מציין החוק גם את ההגדרה של סכין לצורך אחריות בפלילים.

את התשובה לשאלה האם חפץ מסוים או סכין או לא, ניתן למצוא בסעיף 184 לחוק העונשין. על פי סעיף זה, סכין היא כל כלי שיש לו להב או לחילופין כלי אשר יוצר באופן המאפשר לבצע באמצעותו פעולה של חיתוך או דקירה.

 

חפץ חד המותר בהחזקה מחוץ לבית

לצד האיסור בחוק על החזקת סכין, קיימת חזקה לפיה החזקת אולר היא למטרה כשרה כאשר הוא נישא בפומבי. ההגדרה של אולר מצויה אף היא בסעיף 184 לחוק העונשין והיא קובעת כי סכין מתקפלת המכילה להב באורך של 10 ס"מ או פחות מכך, ואשר אינה מכילה קפיץ ההופך את הלהב המתקפל לקבוע, נחשבת מבחינה חוקית לאולר המותר להחזקה.

יחד עם זאת, אולר אינו מותר להחזקה במקומות ספציפיים המפורטים בחוק או בסביבתם, בהם בתי ספר ומוסדות חינוך נוספים, מסעדות ובתי קולנוע. כלל המקומות בהם אסור להחזיק באולר, מפורטים בתוספת השנייה של חוק העונשין. מגוון המקומות המפורטים בתוספת הופכים את האפשרות לנשיאת אולר לרלוונטית בעיקר ביחס לשהייה ברחוב או בטבע.

 

החזקת סכין למטרה כשרה

לצד העובדה כי ישנם חפצים התואמים להגדרת אולר אשר מותרים בהחזקה מחות לבית, אין פירוש הדבר כי כל החזקת סכין העונה להגדרה של סכין, בהכרח מקימה אחריות בפלילים. לשון סעיף 186 מטילה על הנאשם או החשוד את הנטל להוכיח כי החזקת הסכין היא למטרה כשרה. בהקשר זה יצוין כי החזקת סכין לצורכי הגנה עצמית היא אינה מטרה כשרה.

 

החזקת סכין מחוץ לבית – הנטל על המחזיק

המחוקק הישראלי ביקש למנוע עד כמה שאפשר את הימצאותם של סכינים במרחב הציבורי באופן שעשוי לסכן את הציבור. יחד עם זאת, לאור העובדה שלסכין שימושים נוספים שאינם בהכרח למטרות תקיפה, יצר המחוקק חריג המאפשר החזקת סכין במרחב הציבורי, כל עוד ההחזקה היא למטרה כשרה – נטל שהוכחתו מוטל על כתפי מחזיק הסכין.